'חוק הפורנו' הוא הצעד הראשון בדרך לצנזורה של האינטרנט בישראל

רק אנשים מופרעים במיוחד יתמכו במתן גישה חופשית לילדים לפורנו - ועל הקונצנזוס הזה מדינות בונות כשהן מתחילות לצמצם את הגלישה החופשית (וחופש המידע של האזרחים) ברשת. מדינות לא מתעוררות יום אחד ומטילות צנזורה מוחלטת על האינטרנט וחירויות הפרט של האזרחים.

מחקר השוואתי שערכנו ב-vpnMentor, מלמד כי השלב הראשון בחסימת אתרים הוא תמיד הצעד עם הקונצנזוס הכי גדול: לחסום גישה לאתרי פורנו ואתרי הימורים. כי מי יתמוך בחשיפת צעירים לאתרי פורנו? הבעיה היא שזה כמעט אף פעם לא נעצר שם. כל המדינות שקיימות בהן מגבלות חמורות על גלישה באינטרנט התחילו בקטן, עם מה שכל הציבור יכול להסכים לו: חסימת הימורים ואתרי פורנו. קחו את רוסיה למשל. אם תנסו היום לגלוש ברוסיה לאתרים כמו לינקדאין, רדיט, וויקיפידיה ועוד – תתקלו בחומה בצורה. אבל זה לא קרה יש מאין, אלא היה תהליך הדרגתי שבו עוד אתר ועוד אתר נחסם.

הצעד הראשון לחסימת חופש הגלישה ברוסיה הגיע ב-2007 כשהמדינה חסמה את הגישה לאתרי הימורים. קצת אחר כך הגיעו חסימות של אתרי פורנו, אתרים המעודדים אובדנות וסמים. ואחר כך, כבר הגיע השטף הגדול של חסימות של אתרים המעודדים תכנים לא רצויים מבחינת המשטר. אם תעברו מדינה מדינה תגלו תהליך דומה: כמעט תמיד השלב הראשון מתחיל בצעד שכולם מסכימים עליו: חסימת הגישה לאתרים פורנוגרפיים לילדים. הציבור מקבל ומבין שהחופש באינטרנט יכול להיות מוגבל, ומשם הדרך על הטלת צנזורה על גורמים נוספים ברשת היא קצרה.  

אם תעברו מדינה מדינה תגלו תהליך דומה: כמעט תמיד השלב הראשון מתחיל בצעד שכולם מסכימים עליו

המחקר הזה מטריד במיוחד לאור 'חוק הפורנו' שמקדמים במרץ ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) ושולי מועלם רפאלי (הבית היהודי). ח"כ מיקי זוהר אף הגדיל לעשות ומינה את עצמו ליו"ר ועדת משנה – ועדה עוקפת ועדת הכלכלה – שתוכל לחקק את החוק במהירות יתרה. על פי החוק, לא רק שספקיות האינטרנט יקבלו תמריץ כספי מהמדינה על כל מי שיתווסף לשירותי חסימת האתרים שלהם, אלא שהן אף יקבלו גישה למאגר מרשם האוכלוסין. ספקיות האינטרנט יחויבו להקים עמוד נחיתה לפני שהן מקשרות לאתרי פורנו, בו כל אזרח ישראלי שמעוניין לגשת לאתר יקליד את תעודת הזהות שלו, ורק אם הוא מעל גיל 18 – יוכל לגלוש באתר הפורנו.

חשוב להדגיש גם שהחוק הזה חריג בהיקפו ביחס לחוקי פורנו שחוקקו במדינות אחרות בשני היבטים: אחד, החוק מאפשר לספקיות אינטרנט גישה חופשית למאגר מרשם האוכלוסין (על כל המשתמע מכך – כולל דליפות מידע אפשרויות), והשני – המדינה מתמרצת ספקיות אינטרנט על חסימת אתרים, שהוגדרו כאתרים מסוכנים לילדים. במסגרת החוק, כל אתר בו קיים עירום יוגדר כאתר פורנו – למעט אתרים שהוגדרו כאתרים אומנותיים או בעלי חשיבות רפואית.

לא רק שהחוק הזה דרקוני בהיקפו, לא רק שהחוק הזה הוא מדרון חלקלק לעבר חסימה משמעותית יותר של האינטרנט, אלא שהצעד הזה גם עקר מתוכן. כל אזרח ישראלי שיגלוש עם VPN, וישנה את כתובת ה- IP שלו לכל מדינה מחוץ לישראל – החוק לא יחול עליו. לכן, לא מפתיע שהמחקר שלנו הראה גם כי ישנו גידול חד בשימוש ב- VPN במדינות המטילות צנזורה על האינטרנט. רק באפריל האחרון למשל, כשממשלת רוסיה החליטה לחסום את הגישה גם לטלגרם, קפץ השימוש ב- VPN במדינה בן לילה במעל 2000%.

שיהיה ברור, אף אחד לא חושב שילדים צריכים לקבל גישה חופשית לאתרי פורנו. הבעיה מתחילה כשממשלות מנצלות את התמיכה הציבורית בהגנה על ילדים ומשתמשת בזה כצעד הראשון לחסימות גדולות יותר של האינטרנט במדינה.

כדי להבין את עומק התהום אליה עומדת ישראל ליפול, פשוט עקבו אחר אחד הצבעים באינפוגרפיקה הבאה. כך למשל הצבע הירוק מראה כיצד רוסיה התחילה ב-2007 עם חסימת אתרי הימורים, לאחר מכן ב-2012 הרחיבה לחסימת אתרי פורנו וכבר ב-2014 חסמה רשתות חברתיות לגיטמיות לכל הדעות.

ממשלות מנצלות את התמיכה הציבורית בהגנה על ילדים ומשתמשת בזה כצעד הראשון לחסימות גדולות יותר של האינטרנט במדינה

המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר – כאן ניתן לקרוא את הגרסא המלאה

האם זה היה מועיל? שתף את זה!