פרק מספרו של ד"ר רועי צזנה - השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה

הילד ששבר את האינטרנט

בתחילת שנות האלפיים כבר היה ברור שהאינטרנט היא "הדבר הגדול הבא". חברות ענק אמריקניות החלו להתבסס במדיום החדש ולהעמיק את שליטתן עליו. יאהו הייתה מנוע החיפוש הגדול ביותר באותו הזמן, ואי-ביי ואמזון הפגינו נוכחות ראשונית מרשימה. ענקיות תקשורת כ-CNN ו-BBC כבר פתחו אתרים משלהן. יזמים הקימו חברות אינטרנט פורצות-דרך והתעשרו במהירות מסחררת. הרשת העולמית הפכה להיות סמל לקדמה, לפריצה הגדולה אל העתיד.

ואז, בפברואר 2000, גוועו בפתאומיות שרתי האינטרנט של יאהו. האתר, שהיה אחד היציבים והאמינים ביותר ברשת, קרס ונעלם. זה קרה ביום הראשון של השבוע. בימים שאחריו נפלו בזה אחר זה גם אתריהן של חברות ענק אחרות: אי-ביי, אמזון, CNN ודל (Dell).

הפאניקה פעפעה בבורסה לניירות ערך בניו-יורק, והובילה לירידות שערים חדות. ערכן של חברות האינטרנט צנח לתחתית המדרגה, וציבור שלם איבד את אמונו ברשת התקשורת החדשה. הממשל האמריקני פתח בחקירה אינטנסיבית ובסופה הגיע למסקנה שהותירה גם את בכירי החוקרים פעורי פה: ההאקר ששבר את הרשת היה בן חמש-עשרה שנים בלבד.

שמו של אותו נער היה מייקל קלצה, וסיפורו החל כאשר קיבל מאביו מחשב במתנה בגיל שש. בשנים שלאחר מכן הוא פרץ בהצלחה לרשת AOL, ותוך זמן קצר התערה בקהילת ההאקרים המקוונת. הכסף לא עניין אותו – רק המוניטין. הוא זכה במוניטין ביושר כאשר הצליח לפרוץ למחשבים של כמעט מחצית מכל האוניברסיטאות החשובות בארצות הברית ולהשתלט עליהם [132]. ברגע שעמד בראש צבא מחשבים שכזה, קלצה היה יכול לשסות את עבדיו הממוחשבים נגד אתר כלשהו בלחיצת כפתור אחת. הוא היה, כאמור, נער בן 15, שצבר כוח שגם גנרלים גדולים מן העבר לא זכו בו, והוא השתמש בו למטרה שמכוונת את כל בני הנוער: כדי להרשים את חבריו.

ובכן, בתוך שבוע אחד נפלו אתריהן של החברות הגדולות, והמשק האמריקני ספג נזק של יותר ממיליארד ומאתיים מיליון דולרים. לפי מקצת הדעות הייתה זו מכה קטנה – סטירה עדינה בלבד – בהשוואה לנזק שעלול היה להיגרם אילו התוקף היה איש מקצוע מיומן בעל כוונת זדון רצינית. קלצה עצמו סבור שבטווח הארוך, מתקפתו שירתה את טובת הכלל:

"היא בהחלט יצרה וקידמה התמקדות די גדולה באבטחה," אמר בריאיון ל- NPR, "ובבעיות והפגמים האינהרנטיים שמגיעים עם מחשבים ועם רשת."

קלצה כנראה צודק. הוא רק זיהה חורים שהיו פעורים במערכת האבטחה הכושלת של חברות האינטרנט, ובחן – כמעט בשעשוע – עד כמה יוכל להרחיב את החורים בטרם ייתפס. הוא לא גנב כסף לעצמו, לא פרץ לבורסה ולא השבית שירותים חיוניים. הוא רק שיחק בשוטרים ופורצים, בתקופה שבה לא היו שוטרים של ממש באינטרנט. הוא לימד את התעשייה והממשל שעליהם להגן על אתרים, וכתוצאה מכך נהנית היום הרשת מרמת אבטחה גבוהה בהרבה. אנו יכולים להיות רגועים שוב.

עד שיבוא הנער הבא.

הזאב הבודד

המפגע הגדול הבא עשוי להיות נער או נערה, חנון מחשבים בוגר ובודד, או אולי עקרת בית משועממת. הוא או היא יכולים להגיע מכל שכבה בחברה, כל עוד יש להם ידע בסיסי בטכנולוגיה ורעיונות לדרכים חדשניות להשתמש בה כדי להסב נזק.

אדם בודד מסוגל לבצע פיגוע המוני רק אם ישתמש בטכנולוגיה כדי להכפיל ולהעצים את יכולותיו. הטכנולוגיה נועדה מאז ומתמיד להגשים את מאוויי האדם ואת צרכיו. חלק מהאנשים ישתמשו בה לטובת הכלל. אחרים ישתמשו בה לטובת עצמם. ואחרים – המסוכנים והמעטים ביותר – ישתמשו בה נגד כל היתר. מתוך אותם אחרונים, אנו חוששים ביותר מה"זאבים הבודדים" – יחידים שאינם קשורים לארגון מסוים ולכן קשה עד מאוד לדעת על קיומם, לאתר אותם ולסכל מראש את פעולותיהם.

במחקר שערך ד"ר יאיר שרן על זאבים בודדים ואירועי טרור מרובי-נפגעים שמקורם במפגע אחד, הוא אסף תובנות מחמישים מומחים וגילה כי הדעה הממוצעת היא שעד שנת 2050, יוכל אדם אחד ליזום ולהוציא לפועל מגה-פיגוע שבו ימותו מאה אלף בני אדם – מספר המגיע לסדרי הגודל של קורבנות פצצות האטום בהירושימה ונגסקי. כאשר נגיע לתקופה זו, הלווייתנים – הממשלות מסביב לעולם – ידעו כי כל אינדיבידואל מסוגל לקרוא עליהן תיגר, ולגרום להן נזקים שבעבר רק צבאות יריבים משוכללים היו יכולים לחולל.

נהניתם? שתפו את הפרק הזה וקנו את הספר המלא "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה"